Apparently i'm also a Prankster

so this is the second (!!) time that i found myself pranking this week. 

first time was a couple of months back-

we were sitting in the school cafeteria and waiting for quite some time when my friend came up with an idea.

casually he said "hey, why don't we switch the salt and sugar?" 

i was feelling quite daring and decided to go for it! i took some sugar from the coffee supply bowl, and quietly but quickly slipped off the salt cap and inserted the sugar. i had to put in a couple of bags but it looked exactly the same!!

i was with my friends and we waited patiently until about half an hour later, a senior comes and buys a sort of pizza. i saw him through a gap in between my friends putting tons of "salt", tasting it and then putting even more on. at last he gave up and cried to the guy in charge "why is this sweet? i just put tons of salt and i think someone switched it with sugar!"

i somehow stopped myself laughing.. :P

and then two days ago i decided to glue half a shequel to the floor at my school entrance. first time it didn't stick but second time my friend and I used a hot glue gun and then it STUCKK. really- stuck 

we were in the middle of a lesson so we couldn't sit around and watch how people tried and tried to pick it up.

we went the following day and it was gone!!!! it was such a bummer! i mean, you could still see the glue marks and the places were the glue was ensconced in the glue. :P

צבע טרי

יום שבת שעבר הלכתי עם חברה שלי לתערוכה שנקראת "צבע טרי" שמופיעה פעם בשנה ומציגים בה אמנים בתחילת דרכם.

זה הפך לסוג של מסורת ללכת כל שנה ולהתבונן, אני בדרך כלל מסתובבת עם פנקס ורושמת את מה שאני אוהבת ושמות של אמנים..  השנה אני חושבת שהוא קצת ירד ברמה, אבל הוא מאורגן בצורה מדהימה! כל פעם זה בבניין אחר, והכל מסומן לפי צבעים, אזורים ומפות...

תערוכה ששווה צפייה!

(דרך אגב- ראיתי שם לפחות עשרה אנשים שזיהיתי :P זה כמו שאני הולכת לקניון ואני חייבת לפגוש לפחות בן אדם אחד אקראי שאני מכירה)

האמנים שהכי אהבתי:

רן ברלב (WOW!!)

שי אריק

דגנית בן אדמון

יערה אורן

לנה רבנקו

איגור סקלצקי

רן ברלב

עמיר תומשוב

עפרה אייל גור אריה

ושנה שעברה אני זוכרת שממש התאהבתי בשני אמנים שאח"כ ממש חזרתי לעבודות שלהם, וזאת גבי נתן ורמי בורשטיין..



עוד משהו שאני תמיד אוהבת ב"צבע טרי" זה שיש להם פרויטק מסורתי שנקרא "הגלויה המסתורית" או משהו כזה.. הם מבקשים מהאמנים לצייר גלויה אחת, מקורית ויחידה, והן מועמדות למכירה. כל גלויה עולה 180 ש"ח והכסף הולך לתרומה, הפואנטה שאתה תבחר גלויה שאתה אוהב ואולי תיפול על גלויה שאמן מתחיל צייר, או גלויה שאמן גדול צייר כמו למשל "קדישמן". לא יודעים מראש מי צייר מה, ורק אחרי שאתה קונה אתה יכול לגלות מי צייר את זה...

10 Things I Hate About You

http://www.youtube.com/watch?v=rore790l_sk


♥

Smooth Criminal

-Michael Jackson

Circle of Life

-Lion King

You've Got A Friend

-Carole King

Tears Dry On Their Own

-Amy Winehouse

Living On The Edge

-Aerosmith

Supreme

-Robbie Williams

58. להכין פסל של אישה מציאותית

טוב, אז גם השימה הזאת קצת קצת משובשת.
במקום פסל- זה ציור!!

זה היה תרגיל\עבודה גדולה מאד שהייתה לנו במהלך חופש פסח ומתוך חודש- התחלתי לעבוד רק בשבועיים האחרונים- מה שהיה טעותת!!!

חרשתי, והשקעתי הרבהה שעות, אבל אני אוהבת את התוצאה.
תלו את זה בבית ספר בתערוכה של פורטרטים של כל השכבה (ט') וכולם ממש התלהבו.

 וב close up:

CHICAGO APPLICATIONS

so right now we have a lot of opptional schools that i'm signing up to in the hope that one of them will accept me. there are three main option but that doesn't mean anything! 

with all these applications, come a lot of assignments. put aside the fact that we're about three months late   handing it in (the forms were due Jan), so we have to do everything SuperSpeed, and i' had to write about four essays each and(!) answer a batch of questions - ughh

i'm enclosing this one essay that i did like . the restriction was 5000 words and most of the time i just hoped i'd reach that maximum characters, and really talk nonsense, but here i really had to shorten in! 

!@$#@%#$%

one of many "final" copies. 

!Good Luck

Describe a Project or Area of Study that has been Challenging to you and 

Explain how you Grew From It

By Avigail Gilad

Moving to a new house is never easy, let alone if that house is in a different country. The project I have decided to write about is much more dominant and personal than any other academic project that I have had to deal with in the past. This lifelong project has enabled me to grow and mature more than any other 

regular project would have.  

My whole life has been one big move, settling down for a couple of years and moving on again. Even though I'm an Israeli citizen, I have spent only half my life living in Israel. These changes are challenging in a few ways-academically, to learn the language, to become acclaimed, to pack our home and to meet new friends. I am already used to all of these and consider it an advantage and a chance to grow. I wouldn't have been able to do any of this, however, without my parents who have helped me every step of the way 

and still continue to support me in every way they can.

My first challenge was at the age of one, when my family moved for the first time. I don't remember much from our reassignment in Jordan as I was very small, but today I understand it was not so easy.

In addition to the "regular" challenges of moving, there was always an issue concerning the Arab-Israeli conflict. In general the relationship was smooth, but like always there were individuals that were more problematic. I learned in a Jordanian preschool, mixed with Jordanians and Israelis. With time there was a growing tension concerning the Israeli children.

At some point, the Israeli children moved out of the preschool and no other establishment would accept them. As a result, an Israeli nanny was brought to Jordan and an Israeli preschool was organized in the Embassy. Following a short amount of time, all the diplomats' families were vacated back to Israel due to safety reasons. The date of our deportation was scheduled exactly on my 4th birthday and my preplanned party had to take place on a military plane instead. As a child, I remember this as one of my most dominant birthday parties.

On the other hand, it was the start of an era of peace with Jordan and a lot of Israelis like my family took advantage of this in order to explore attractions such as Petra and the Jordanian bank of the Dead Sea.  On top of that, this was the first time I was exposed to an International community and to the interesting Arab culture.

The second challenge was my first year back in Israel which was filled with difficulties. My dad had remained in Jordan due to work, and as a child I remember living with my mum and waiting for my dad to visit every weekend. In order to soften the blow of moving, I joined my cousin's kindergarten to enable a better start- I at least knew one person. Quickly enough I was settled in and I loved my kindergarten.

Next was London, where I started learning in first grade.

Moving to London was more challenging that moving to Jordan. The biggest issue and difficulty of moving for me was learning the language. In order to overcome the challenge, I continued learning English in special classes at school, called EAL- English as another language. I went to an international school, therefore they had a well organized program which was intended to assist all the new kids from around the world learn English.

Furthermore, I used to read English books to enrich my vocabulary and I had other Hebrew speaking friends in my class that would translate for me. During the first year, they were my only friends, but by Second Grade I already could speak English fluently and I could communicate with the rest of my class.

The following three years were amazing; I became close to the English culture by learning horseback riding, watching Shakespeare theatre, being a member of the British Museum and travelling around the country. I started my violin addiction and became connected to the general world of classical music and concerts. I came back with the customs of drinking tea. I gained an incredible amount from this experience ranging from a more confident personality to a deeper sensitivity to different cultures.

Our next stop is Chicago but now I'm older, more mature and have a stronger sense of self. The hardships I have dealt with have enabled me to become more adaptable and more ready to welcome new beginnings. I have learned to give to and take from my surroundings in the utmost positive way. I have been able to grow from all these relocations by help from others and looking on the bright side. I look at these challenges as a chance to meet new people and build relationships. I now have friends from all around the globe, and I'm definitely looking forward to a fresh start in Chicago.

איך לעשות סיאנס

 סיאנס, זוהי דרך לתקשר עם נשמות מהעולם הבא.

בסיאנס סכנות רבות ורצוי להשמע להוראות ולעקוב אחרי כל שלב. תקשור עם נשמות מהעולם הבא זהו כוח על טבעי היחיד שניתן לאדם, ועליינו להשתמש בו בתבונה ובזהירות.

-מצרכים-

1. לוח הסיאנס - לוח שעליו מצוירות אותיות עיבריות מא'-ת', אותיות אלו משמשות את הנשמות כדי לדבר עם בעל הסיאנס.

מתחת לאותיות קיימת שורה של מספרים מ 0-9 שהם גם חלק מאמצעי התקשורת.

אמצעי תקשורת נוסף הוא המילים "כן" ו"לא" הנמצאות מתחת למספרים.

בחלק האחרון בלוח נמצאות המילים "כניסה ו"יציאה" מילים אלו הן חלק חשוב בלוח פרטים בהמשך.

2. כוס - בסיאנס הרוח מתקשרת איתנו באמצעות כוס, הרוח מזיזה את הכוס מעל האותיות והמספרים וכך יוצרת מילים ומשפטים. הכוס צריכה להיות בגודל האותיות.

3. שולחן עגול - שולחן עגול יוצר אנרגיה בין משתתפי הסיאנס, וגם מאפשר לראות את פני המשתתפים, אם הסיאנס לא נעשה כראוי, הרוח יכולה להכנס לאחד המשתתפים, ולכן כולם צריכים לראות את פני כולם.

4. ארבעה אנשים - בסיאנס צריכים להיות ארבעה אנשים, שני גברים, ושתי נשים.

5. נרות - לא משנה אילו נרות העיקר שיהיו מספר נרות דלוקים.

-תהליך הסיאנס-

הערה: השלבים הבאים צריכים להעשות בקפדניות וללא טעויות. טעות עולולה לגרום לנזק בלתי הפיך.

לפני תחילת הטקס, חשוב לוודא שכל משתתפי הסיאנס מעוניינים ושלמים עם החלטתם להשתתף בטקס, ועושים זאת בלב שלם ובאמונה.

1.הדלקת הנרות - הדליקו את הנרות, והניחו אותם הרחק מחפצים דליקים.

2.התיישבו במעגל סביב השולחן העגול, וודאו שכולם רואים את פני כולם, ופרסו את לוח הסיאנס על השולחן.

(אסור לצחוק במהלך הטקס)

3.הניחו את הכוס בפינה הימנית התחתונה של הלוח, כל משתתפי הסיאנס צריכים להניח את האצבע שלהם על הכוס, ולהתחיל להזיז אותה לכיוון המילה "כניסה".

4.אדם אחד מבין המשתתפים, צריך לקחת אחריות, ולהיות "המדיום" והוא אחריי על מהלך הטקס.כאשר הכוס נמצאת על המילה כניסה, לשאול "האם יש רוח בחדר" במידה ויש רוח בחדר והיא מעוניינת לתקשר איתכם, הכוס תזוז אל המילה "כן".

5.כאשר יש רוח, אסור להבהל או לקום מהשולחן, זה יגרום לבעיות בחיי המשתתפים. כשהכוס זזה למילה "כן", על המדיום לשאול "האם נוכל לדעת מה שמך?” כאשר היא אומר את שמה,המדיום שואל "האם את רוצה למסור לנו משהו".

6.במידה והרוח לא מגיבה, על המדיום לשאול אותה שוב את אותה שאלה ואם היא לא מגיבה או הכוס זזה למילה "לא" המדיום ישאל אותה "האם תרצי להגיד לנו דבר נוסף?” ולאחר שתסיים הרוח את דברייה יגיד המדיום תודה רבה שהיית איתנו, וימשוך את הכוס אל המילה "יציאה".

7.קיימת אפשרות שתיכנס אל הלוח "רוח רעה" תוכלו לזהות אותה באמצעו חפצים שנשברים, מכות ברגליים של המשתתפים מתחת לשולחן, כיבוי הנרות ועוד.

כאשר קורה דבר כזה, כדי שהרוח לא תרדוף את המשתתפים, על המדיום לומר "תודה שהיית איתנו" ולמשוך יחד עם המשתתפים את הכוס למילה "יציאה".

8.חשוב מאוד!!! אסור בשום פנים ואופן לשאול את הרוח שאלות רוחניות כגון: שאלות על ה', על העולם הבא וכל שאלות שמעל זכות האדם לדעת.

*הזהרו והמנעו משאלות ומעשים מיותרים.

85. לילה לבן!!!

משהו שידיד שלי אמר לי, זה שכשמתכננים לילה לבן, זה אף פעם לא עובד כי תמיד נרדמים באמצע, ובמיוחד אני שמתחילה לחרופ ברגע שמתחילים לראות סרט. 

בכל מקרה, זה כ'כ נכון! 

אתמול היה ל"ג בעומר והייתי עם חן טופז ומלי, והגענו לאורנית בסביבות 21:00. לקחו לנו עוד שעה שלמה רק להחליק לחן את השיער שגם ככה חזר להיות מטולטל ברגע שיצאנו מהבית, התארגנו, היו לנו תאונות איפור וישנתי באמבטיה, אבל בסופו של דבר יצאנו לרחוב. התכנית הייתה לפגוש חברים של טופז באורנית ולהצטרף למדורה שלהם.

מצאנו את עצמנו בסופו של דבר בבית של חברה שלה אחרי שהם עשו על האש, ואנחנו  הגענו בדיוק בזמן לסיים את השאריות. דווקא היה לא רע.. נשארנו שם איזה שעה ופטפטנו (בעיקר טופז נזכרה בריקודי ילדות שלה) והמשכנו הביתה. חזרנו ברגל והיה ממש כיף לעשות סיבובים בחורנית, והגענו בסביבות השעה 1:30 בערך. התמקמנו בחוץ במרפסת המדהימה שלה ובהינו בנוף . לא היה לי מקום על הנדנדה הרחבה אז אני נשארתי על "הספא" (יותר כמו ספסל אבן עם מזרון וכרית) ותוך שניות נרדמתי. 

הקטע המצחיק שאומרים לי "אביגיל, את נרדמת" ואז אני מתעצבנת ואומרת שאני לא ישנה, ואז חמש שניות אחר אני מתחילה לנחור.

בכל מקרה, this was the case, וחטפתי תנומה של איזה שעה קלילה. דוקא עזר לי...

אחר"כ קמתי לתחייה עם איזה כוס קפה חזק שהחזיק אותי עד הבוקר. חצי לילה ישבנו בשולחן של המטבח והעלנו שטויות לinstagram ולפייסבוק- תגים ותמונות אמנותיות נה נה נהנה. עבר מהר, ובינתיים התחלנו לדבר על סיאנס....

זה הזמן הכיייי נורא לדבר על רוחות כי אז אני מתחילה לדמיין דברים ולהפוך לjumpy. אני וטופז חטפנו התקף חרדה ודמיינו קולות. בנוסף, הסתכלנו בגוגל איך לעשות סיאנס וזה אחד הדברים הקריפים!! צריך לדבר בנימוס אל ה"רוח" (בהנחה שזה לא איזה אידיוט שמזיז את הכוס) ואסור להרים את האצבע מהכוס לא משנה מה, כי אז הרוח תתנקם בך. אם זו רוח רעה היא תתחיל לשבור חפצים ולבעוט בך מתחת לשולחן. 

כרמל סתומה באמצע המתח בעטה בטופז והיא כל כך נבהלה! גם אני נבהלתי למרות שאף אחד לא פגע בי וזה היה כל כך מלחיץ!! זו הרגשה כזאת שכל הזמן מסתכלים עלייך ואתה כל הזמן מביט מעבר לכתף... 

יצאנו בסוף לראות את הזריחה ואז כבר ישבנו כולנו על הספה המתנדנת :P וזה היה מקסים

הלכתי לישון בסביבות 7 כי הרגשתי רע שאני כל היום לא אתפקד במיוחד שיש לי בערב השמעה אצל נאווה.... 

אבל לילה לבן ראשון שלי!! (אלא אם כן מחשיבים את הפעם ההיא שטסתי לארה"ב והייתי ערה 27 שעות ברציפות- קמתי ב-4 שעון ישראל, טסתי לארה"ב שזה שבע שעות אחורה, ואז הלכתי לישון ב1 בלילה שעון אמריקה.. אקיצר- לא כיף )

קבענו פעם הבאה לעשות באמת סיאנס מבלי להשתפן, אבל אני לא באמת מאמינה שזה יקרה כל כך מהר