בארץ שנים שלא נסעתי ברכבת! אני זוכרת שבלונדון, כמעט כל שבוע הייתי נוסעת לפחות פעם אחת בtube, אחת החוויות!
הטיוב הוא ממש חלק מהחוויות ילדות שלי בלונדון, שם כולם נוסעים בטיוב! אני זוכרת שליד הבית שלנו הייתה תחנה בשם hampstead tube station שהייתה במרחק הליכה של 10 דקות מהבית שלנו בarkwright row. התחנה היתה במרכז העיירה והאזור המסחרי שיש שם את קובץ החנויות האהוב עליי!
בכל מקרה, אני זוכרת בתור ילדה איך היינו נוסאים בטיוב ואני כל פעם הייתי מתלהבת מהאישה שמכריזה על התחנות, והייתי מחקה אותה: "The Next Station is: Angel. This Train Terminates at: Euston."
אני זוכרת שפעם אחת, אני אבא ואמא נסענו בטיוב, ובדיוק פגשנו שם ישראלי אחד. דיברנו איתו ולא שמנו לב שכבר הגענו לתחנה, עד שכבר נפתחו הדלתות ועוד מעט היו אמורות להסגר. בלחץ קפצנו החוצה כדי שלא נפספס, ומהרציץ ראינו שהשארנו על הכסא את כל המעילים שלנו! הדלתות כבר נסגרו, ולא היה סיכוי לאסוף אותן, עד שהרכבת כבר התחילה להאיץ ונעלמה בהמשך המערה.. אני זוכרת אח"כ איך אמא ואבא חיפשו ב- lost and found, אבל בחיים לא מצאנו...
עוד דבר, אני זוכרת את הפעמים שהיינו נוסעים ביחד עם משפחת ברנן לכל מני ההופעות וההצגות שהיינו רואים יחד. אני וקלודי תמיד היינו יושבות על הכסאות הגבוהים (שהם לא בדיוק כיסאות) מול הדלתות, ומשתדלות לא להחליק למטה. תמדי מטונף שם, ויכול להיות ממש צפוף! אהבתי לעלות במדרגות הנעות של ה- 50 מטר ולראות בינתיים את כל הפרסומות בצדדים, כמו איזושהיא תערוכה...
בכל מקרה, הרכבת בארץ הזכירה לי את כל זה! גם את המעבר של הכרטיסים, רק שבאנגליה הם יותר יפים ומגניבים, כי הם ורודים ;) נראלי שמרתי את הכרטיסים שלי לטיוב משנה שעברה שעברה, הם עוד אצלי בארנק... בינתיים, אלה הכרטיסים בגרסה הישראלית.
ממש חוויה!
הטיוב הוא ממש חלק מהחוויות ילדות שלי בלונדון, שם כולם נוסעים בטיוב! אני זוכרת שליד הבית שלנו הייתה תחנה בשם hampstead tube station שהייתה במרחק הליכה של 10 דקות מהבית שלנו בarkwright row. התחנה היתה במרכז העיירה והאזור המסחרי שיש שם את קובץ החנויות האהוב עליי!
בכל מקרה, אני זוכרת בתור ילדה איך היינו נוסאים בטיוב ואני כל פעם הייתי מתלהבת מהאישה שמכריזה על התחנות, והייתי מחקה אותה: "The Next Station is: Angel. This Train Terminates at: Euston."
אני זוכרת שפעם אחת, אני אבא ואמא נסענו בטיוב, ובדיוק פגשנו שם ישראלי אחד. דיברנו איתו ולא שמנו לב שכבר הגענו לתחנה, עד שכבר נפתחו הדלתות ועוד מעט היו אמורות להסגר. בלחץ קפצנו החוצה כדי שלא נפספס, ומהרציץ ראינו שהשארנו על הכסא את כל המעילים שלנו! הדלתות כבר נסגרו, ולא היה סיכוי לאסוף אותן, עד שהרכבת כבר התחילה להאיץ ונעלמה בהמשך המערה.. אני זוכרת אח"כ איך אמא ואבא חיפשו ב- lost and found, אבל בחיים לא מצאנו...
עוד דבר, אני זוכרת את הפעמים שהיינו נוסעים ביחד עם משפחת ברנן לכל מני ההופעות וההצגות שהיינו רואים יחד. אני וקלודי תמיד היינו יושבות על הכסאות הגבוהים (שהם לא בדיוק כיסאות) מול הדלתות, ומשתדלות לא להחליק למטה. תמדי מטונף שם, ויכול להיות ממש צפוף! אהבתי לעלות במדרגות הנעות של ה- 50 מטר ולראות בינתיים את כל הפרסומות בצדדים, כמו איזושהיא תערוכה...
בכל מקרה, הרכבת בארץ הזכירה לי את כל זה! גם את המעבר של הכרטיסים, רק שבאנגליה הם יותר יפים ומגניבים, כי הם ורודים ;) נראלי שמרתי את הכרטיסים שלי לטיוב משנה שעברה שעברה, הם עוד אצלי בארנק... בינתיים, אלה הכרטיסים בגרסה הישראלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה